הוא גר בבית טוסקני, מסביבו עשרות קילומטרים של סינגלים מטריפים, הוא התנסה במסלולים מהקשוחים שיש לנו במדינה, עבר פציעה לא פשוטה וכשיצא ממנה סימן עוד V ענק ויש לו חיוך משגע…

מי אני: יקי ארזי נעים להכיר.

גיל: בן 46, גר במושב לוזית שבעמק האלה ועוסק באדריכלות.אני רוכב כ- 5 שנים ומחזיק כיום שני זוגות אופניים, שטח וכביש:Cannodale ScalpleFelt F4

זיכרון ראשון מהאופניים: בילדותי מאד אהבתי רכיבה על אופניים. בעיקר אהבתי להגיע לעליות ולרדת אותם במהירות.גדלתי בשכונת גן נחום שבראשון לציון המאופיינת בלא מעט עליות ואחד המשחקים שנהגנו לשחק כילדים, היה לטפס לראש הרחוב – ומיד לרדת אותו במהירות מבלי לעצור (התפרצנו לצמתים מבלי להאט אפילו). זה היה בתחילת שנות השמונים ולמרות שתנועת הרכבים בזמנו היתה מועטת, עדיין ניצלתי, לפחות פעמיים, מפגיעה ממכונית חולפת.לאבי שהשקיף מהחלון זה הספיק והוא החליט לנעול את האופניים ולאפשר לי לרכב רק בסופי שבוע, בנוכחתו.

עברו השנים: וכשהייתי בן 13 נהגנו, חבריי ואני, להיפגש אחרי הלימודים ולצאת למסעות רכיבה: רכבנו מראשון לרחובות, מראשון ליבנה והשיא היה מראשון לתל אביב. כ- 60 ק״מ הלוך חזור. בזמנו לא היו לי אופניים אז רכבתי עם חבר על אותם האופניים (מתקפלות כאלה, בלי הילוכים ועם סבל מובנה) והינו מדוושים כל אחד בתורו. זה היה קשה בטירוף אז קראנו לזה ״כח סבל״.

ספורט לפני שגיליתי את הרכיבה: רצתי קצת בתקופת הצבא עד חצאי מרתון אך מאז שהשתחררתי לא מצאתי זמן פנוי לשלב ספורט בין הלימודים, המשפחה והעבודה.

מגלים את הרכיבה: בשנת 2014 סיימתי לבנות את ביתי במושב לוזית.אחרי הבניה המייגעת התפנו אצלי השבתות והחלטתי להצטרף לחברים מהמושב שרכבו בשטח.זה היה בחורף אחרי שבוע גשום במיוחד. קניתי אופני ״כניסה״ זולים וכבדים (כבר אז שמעתי שיש משוגעים שקונים אופניים בעשרות אלפים) מסוג DiamondBack וחיכיתי ליום יפה ויבש לצאת לרכב.עבורו יומיים-שלושה, השמיים התבהרו והאדמה התייבשה אז יצאתי עם שחק, שהיה בן 12 בזמנו, לסיבוב קצר בשדות סביב לוזית.בדומה לכל רוכב מתחיל, אחרי רבע שעה הבנתי שזה לא בשבילי וטוב שעשיתי כשקניתי רק אופניים זולים.החלטנו לסיים מוקדם ולחזור חזרה.מה שלא ידעתי אז, זה שבאזורנו צריך לחכות לפחות שבוע עד שהאדמה תתייבש ותתאים לרכיבה. מהר מאד הצטברו גושי בוץ ענקיים בגלגלים ונאלצנו לרדת ולדחוף את האופניים ברגל.התחיל להחשיך ומהגבעות והיערות הסמוכים החלו להישמע יללות תנים. יללות של פרטים בודדים התחברו ללהקה גדולה וכעת קולם נשמע מכל עבר. כעירוני שרק עבר למושב, זה היה מפחיד ומלחיץ. אז ביד אחת דחפתי את האופניים וביד השניה החזקתי ענף שיהיה להגנה מפני התנים… אחרי הליכה של שעתיים הגענו סחוטים הביתה.מאז חלפו ימים ושבועות. הכאב נשכח כמו גם ההבטחה שלא לשוב חזרה על האוכף.החיידק נדבק ותוך חודשיים החלפתי את אופניי הכניסה בזוג אגרסיבי עם מהלך 160 של KTM והתחלתי לגלות את הסינגלים שיש לעמק האלה להציע.

מה היתה רכיבת הנפח הראשונה: חבר הראה לי פרסום על רכיבה שמחברת את כל הסניגלים בעמק האלה למסלול אחד באורך של 100 ק״מ, ״העדולומניה״. זה מיד תפס אותי. לא ידעתי מי עומד מאחורי זה, איך משתתפים, האם מדובר בתחרות ומה הכללים. ניסיתי לברר וככה הכרתי את החברים הראשונים. רובי כץ ואסף סביון. דרכם הכרתי את יתר החברים, את הסטרבה, 4אפיק והבייקרס וכל השאר היסטוריה.את הרכיבה עצמה סיימתי ב-7:45 שעות ועם ישבן מרוסק. נשבעתי (שוב) שיותר לא אעלה על האופניים.

מה מושך אותך ברכיבות סיבולת, אנדורס: מבחינתי הרכיבה מתחלקת לשני שלבים: שלב ההכנות ושלב הרכיבה עצמה.ההכנות מתחילות אחרי שנבחרו נק׳ ההתחלה ונק׳ הסיום ונקבעה מסגרת זמן. מהרגע שהצבתי לעצמי יעד אין מבחינתי, דרך חזרה ואני נחוש לבצע את זה.מתוך כמה חלופות אני בוחר את המסלול המתאים, מתחיל לאסוף ציוד לרכיבה (אין הרבה) ומתכנן את העצירות, כמות האוכל והשתיה שאזדקק להם.ככלל, רכיבות מאתגרות הן אלו המעניינות אותי. מושך אותי הכח הפיזי הדרוש לרכיבה לצד הכח המנטלי הנדרש לעמידה ביעד ועד לסיומו.לרוב, יהיו אלו רכיבות שיש בהן נפח מכובד לצד מסלול משמעותי. לחצות את הארץ מכל מיני כיוונים, או לנסות להגיע מנקודת הזינוק אל נקודת הסיום בזמן הכי קצר שאני יכול.

איך אתה מתנהל ברכיבה עצמה: אני מאד מחושב ברכיבה. מנסה לתכנן הכל ולחשוב על כל התרחישים הצפויים.למרות שאני לא רוכב עם מד קדנס או מד וואטים, אני מכיר את הגוף שלי ויודע מתי וכמה אוכל ללחוץ ולדווש.מבחינת האוכל והשתייה למדתי מרכיבות עבר לכמה מים אזדקק בכדי לעבור מרחק מסיום ולכמה ואיזה אנרגיה עליי לצרוך בכדי להיות במיטבי.

מהי ״הרכיבה לפנתאון״ בשבילך: היו הרבה רכיבות טובות ועוצמתיות. ככל שחלפו השנים השתפר הכושר והטכניקה עלתה ובהתאם התגברו האתגרים.תחרות אפיק ישראל גרמה לי אומנם להבין לראשונה שאני יכול לעמוד בכל אתגר רכיבה, אבל הרכיבה שאני הכי גאה בה תהיה תחרות ה- HLC 2018.זו היתה התחרות העוצמתית והאינטנסיבית ביותר מכל רכיבה אחרת שהכרתי. תחרות אמיתית עם קצב ודופק גבוה. מאז שסיימתי את האתגר של 2017 (מקום 2) הבטתי קדימה לתחרות הבאה. התאמנתי כל השנה, למרות שהושבתתי לשלושה חודשים עקב שבר בחוליות הצוואר, שיפרתי את הכושר ובאתי מוכן. מבחינתי, פיצחתי את האתגר הזה. ידעתי בדיוק מה לקחת איתי, מתי לאכול ומתי לישון. הכרתי את המסלול וידעתי להיערך בהתאם. סיימתי ראשון את המסלול הנמתח על פניי 1,450 ק״מ, מאילת ועד מג׳דל שמס, ב-9 ימים + 14 דקות.

איך משתקמים משברים בחוליות הצוואר: אין ספק שהיה לי מזל גדול. באימון טכני התרסקתי על הראש ושברתי את שתי החוליות הראשונות של עמוד השידרה. זה היה יכול להיגמר בנכות.האורטופד המומחה שבדק אותי אמר שסיימתי עם הספורט בכלל ועם האופניים בפרט. מבחינת השברים הסיק שהחוליות לא יגיעו לאיחוי ״גרמי״ כלומר, שלמרות האיחוי התקין, הן עדיין יהיו רגישות לפגיעות לזעזועים.במהלך חודשי המנוחה שחיתי כל יום וביצעתי תרגילים שונים לחיזוק הצוואר. כעבור שלושה חודשים עברתי צילומי CT MRI ולתדהמת הרופאים היה איחוי גרמי.עוד באותו היום, עליתי על אופניי השטח ורכבתי בהתרגשות.

מגלים את הכביש: אחרי שהשתתפתי בתחרות אפיק ישראל 2016, שזוהי רכיבת שטח טהורה, הבנתי שהיתרון הוא דווקא לרוכבי הכביש המורגלים למרחקי מרתון ולעליות.חודש אחריי זה, כבר השאלתי זוג אופני כביש מחבר ומיד התאהבתי בקלילות, בפשטות ובמהירות.היום אני נהנה משני העולמות ומשלב את שניהם יחד.

מה אתה הכי אוהב ברכיבות: הדבר שקסם לי למן הרגע הראשון היה הפן החברתי.להיפגש עם חברים ולרכוב איתם. ללמוד יחד מסלולים ואלמנטים חדשים וכמובן להגיע לנקודת הסיום ולשבת עם בירה ונשנושים.

מה בבית אומרים על התחביב: מאד מפרגנים ותומכים. קצת הפריע להם בהתחלה כשהייתי חוזר הביתה באיחור של שעה-שעתיים אחרי כל רכיבה, אבל הזמן עושה את שלו והם התרגלו ויותר חשוב מכך, מה אומרים הלקוחות שלך?כולם מקבלים זאת ומפרגנים באהבה, גם אם בתחילה מקצתם הרימו גבה. היום יש מודעות גבוהה לספורט ולניהול אורך חיים בריא.את רכיבות אמצע השבוע אני מסיים לפני העבודה ומנצל את סופי השבוע לרכיבות ארוכות יותר.הלקוחות שלי תמיד בראש סדר העדיפות אצלי ובמידת הצורך אתפנה מעיסוקיי הפרטיים לקדם את עניינם.לסיום, יש לך טיפ לרוכבים:אין רכיבה קשה או מסלול קשה. אפשר לעשות הכל, זה רק ייקח עוד קצת זמן.