שבת, 19 דצמבר 2020 / Published in BIKEPEDIA, Uncategorized

הוא גר בבית טוסקני, מסביבו עשרות קילומטרים של סינגלים מטריפים, הוא התנסה במסלולים מהקשוחים שיש לנו במדינה, עבר פציעה לא פשוטה וכשיצא ממנה סימן עוד V ענק ויש לו חיוך משגע…

מי אנייקי ארזי נעים להכיר.

גיל: בן 46, גר במושב לוזית שבעמק האלה ועוסק באדריכלות.אני רוכב כ- 5 שנים ומחזיק כיום שני זוגות אופניים, שטח וכביש:Cannodale ScalpleFelt F4

זיכרון ראשון מהאופניים: בילדותי מאד אהבתי רכיבה על אופניים. בעיקר אהבתי להגיע לעליות ולרדת אותם במהירות.גדלתי בשכונת גן נחום שבראשון לציון המאופיינת בלא מעט עליות ואחד המשחקים שנהגנו לשחק כילדים, היה לטפס לראש הרחוב – ומיד לרדת אותו במהירות מבלי לעצור (התפרצנו לצמתים מבלי להאט אפילו). זה היה בתחילת שנות השמונים ולמרות שתנועת הרכבים בזמנו היתה מועטת, עדיין ניצלתי, לפחות פעמיים, מפגיעה ממכונית חולפת.לאבי שהשקיף מהחלון זה הספיק והוא החליט לנעול את האופניים ולאפשר לי לרכב רק בסופי שבוע, בנוכחתו.

עברו השנים: וכשהייתי בן 13 נהגנו, חבריי ואני, להיפגש אחרי הלימודים ולצאת למסעות רכיבה: רכבנו מראשון לרחובות, מראשון ליבנה והשיא היה מראשון לתל אביב. כ- 60 ק״מ הלוך חזור. בזמנו לא היו לי אופניים אז רכבתי עם חבר על אותם האופניים (מתקפלות כאלה, בלי הילוכים ועם סבל מובנה) והינו מדוושים כל אחד בתורו. זה היה קשה בטירוף אז קראנו לזה ״כח סבל״.

ספורט לפני שגיליתי את הרכיבה: רצתי קצת בתקופת הצבא עד חצאי מרתון אך מאז שהשתחררתי לא מצאתי זמן פנוי לשלב ספורט בין הלימודים, המשפחה והעבודה.

מגלים את הרכיבה: בשנת 2014 סיימתי לבנות את ביתי במושב לוזית.אחרי הבניה המייגעת התפנו אצלי השבתות והחלטתי להצטרף לחברים מהמושב שרכבו בשטח.זה היה בחורף אחרי שבוע גשום במיוחד. קניתי אופני ״כניסה״ זולים וכבדים (כבר אז שמעתי שיש משוגעים שקונים אופניים בעשרות אלפים) מסוג DiamondBack וחיכיתי ליום יפה ויבש לצאת לרכב.עבורו יומיים-שלושה, השמיים התבהרו והאדמה התייבשה אז יצאתי עם שחק, שהיה בן 12 בזמנו, לסיבוב קצר בשדות סביב לוזית.בדומה לכל רוכב מתחיל, אחרי רבע שעה הבנתי שזה לא בשבילי וטוב שעשיתי כשקניתי רק אופניים זולים.החלטנו לסיים מוקדם ולחזור חזרה.מה שלא ידעתי אז, זה שבאזורנו צריך לחכות לפחות שבוע עד שהאדמה תתייבש ותתאים לרכיבה. מהר מאד הצטברו גושי בוץ ענקיים בגלגלים ונאלצנו לרדת ולדחוף את האופניים ברגל.התחיל להחשיך ומהגבעות והיערות הסמוכים החלו להישמע יללות תנים. יללות של פרטים בודדים התחברו ללהקה גדולה וכעת קולם נשמע מכל עבר. כעירוני שרק עבר למושב, זה היה מפחיד ומלחיץ. אז ביד אחת דחפתי את האופניים וביד השניה החזקתי ענף שיהיה להגנה מפני התנים… אחרי הליכה של שעתיים הגענו סחוטים הביתה.מאז חלפו ימים ושבועות. הכאב נשכח כמו גם ההבטחה שלא לשוב חזרה על האוכף.החיידק נדבק ותוך חודשיים החלפתי את אופניי הכניסה בזוג אגרסיבי עם מהלך 160 של KTM והתחלתי לגלות את הסינגלים שיש לעמק האלה להציע.

מה היתה רכיבת הנפח הראשונה: חבר הראה לי פרסום על רכיבה שמחברת את כל הסניגלים בעמק האלה למסלול אחד באורך של 100 ק״מ, ״העדולומניה״. זה מיד תפס אותי. לא ידעתי מי עומד מאחורי זה, איך משתתפים, האם מדובר בתחרות ומה הכללים. ניסיתי לברר וככה הכרתי את החברים הראשונים. רובי כץ ואסף סביון. דרכם הכרתי את יתר החברים, את הסטרבה, 4אפיק והבייקרס וכל השאר היסטוריה.את הרכיבה עצמה סיימתי ב-7:45 שעות ועם ישבן מרוסק. נשבעתי (שוב) שיותר לא אעלה על האופניים.

מה מושך אותך ברכיבות סיבולת, אנדורס: מבחינתי הרכיבה מתחלקת לשני שלבים: שלב ההכנות ושלב הרכיבה עצמה.ההכנות מתחילות אחרי שנבחרו נק׳ ההתחלה ונק׳ הסיום ונקבעה מסגרת זמן. מהרגע שהצבתי לעצמי יעד אין מבחינתי, דרך חזרה ואני נחוש לבצע את זה.מתוך כמה חלופות אני בוחר את המסלול המתאים, מתחיל לאסוף ציוד לרכיבה (אין הרבה) ומתכנן את העצירות, כמות האוכל והשתיה שאזדקק להם.ככלל, רכיבות מאתגרות הן אלו המעניינות אותי. מושך אותי הכח הפיזי הדרוש לרכיבה לצד הכח המנטלי הנדרש לעמידה ביעד ועד לסיומו.לרוב, יהיו אלו רכיבות שיש בהן נפח מכובד לצד מסלול משמעותי. לחצות את הארץ מכל מיני כיוונים, או לנסות להגיע מנקודת הזינוק אל נקודת הסיום בזמן הכי קצר שאני יכול.

איך אתה מתנהל ברכיבה עצמה: אני מאד מחושב ברכיבה. מנסה לתכנן הכל ולחשוב על כל התרחישים הצפויים.למרות שאני לא רוכב עם מד קדנס או מד וואטים, אני מכיר את הגוף שלי ויודע מתי וכמה אוכל ללחוץ ולדווש.מבחינת האוכל והשתייה למדתי מרכיבות עבר לכמה מים אזדקק בכדי לעבור מרחק מסיום ולכמה ואיזה אנרגיה עליי לצרוך בכדי להיות במיטבי.

מהי ״הרכיבה לפנתאון״ בשבילך: היו הרבה רכיבות טובות ועוצמתיות. ככל שחלפו השנים השתפר הכושר והטכניקה עלתה ובהתאם התגברו האתגרים.תחרות אפיק ישראל גרמה לי אומנם להבין לראשונה שאני יכול לעמוד בכל אתגר רכיבה, אבל הרכיבה שאני הכי גאה בה תהיה תחרות ה- HLC 2018.זו היתה התחרות העוצמתית והאינטנסיבית ביותר מכל רכיבה אחרת שהכרתי. תחרות אמיתית עם קצב ודופק גבוה. מאז שסיימתי את האתגר של 2017 (מקום 2) הבטתי קדימה לתחרות הבאה. התאמנתי כל השנה, למרות שהושבתתי לשלושה חודשים עקב שבר בחוליות הצוואר, שיפרתי את הכושר ובאתי מוכן. מבחינתי, פיצחתי את האתגר הזה. ידעתי בדיוק מה לקחת איתי, מתי לאכול ומתי לישון. הכרתי את המסלול וידעתי להיערך בהתאם. סיימתי ראשון את המסלול הנמתח על פניי 1,450 ק״מ, מאילת ועד מג׳דל שמס, ב-9 ימים + 14 דקות.

איך משתקמים משברים בחוליות הצוואר: אין ספק שהיה לי מזל גדול. באימון טכני התרסקתי על הראש ושברתי את שתי החוליות הראשונות של עמוד השידרה. זה היה יכול להיגמר בנכות.האורטופד המומחה שבדק אותי אמר שסיימתי עם הספורט בכלל ועם האופניים בפרט. מבחינת השברים הסיק שהחוליות לא יגיעו לאיחוי ״גרמי״ כלומר, שלמרות האיחוי התקין, הן עדיין יהיו רגישות לפגיעות לזעזועים.במהלך חודשי המנוחה שחיתי כל יום וביצעתי תרגילים שונים לחיזוק הצוואר. כעבור שלושה חודשים עברתי צילומי CT MRI ולתדהמת הרופאים היה איחוי גרמי.עוד באותו היום, עליתי על אופניי השטח ורכבתי בהתרגשות.

מגלים את הכביש: אחרי שהשתתפתי בתחרות אפיק ישראל 2016, שזוהי רכיבת שטח טהורה, הבנתי שהיתרון הוא דווקא לרוכבי הכביש המורגלים למרחקי מרתון ולעליות.חודש אחריי זה, כבר השאלתי זוג אופני כביש מחבר ומיד התאהבתי בקלילות, בפשטות ובמהירות.היום אני נהנה משני העולמות ומשלב את שניהם יחד.

מה אתה הכי אוהב ברכיבות: הדבר שקסם לי למן הרגע הראשון היה הפן החברתי.להיפגש עם חברים ולרכוב איתם. ללמוד יחד מסלולים ואלמנטים חדשים וכמובן להגיע לנקודת הסיום ולשבת עם בירה ונשנושים.

מה בבית אומרים על התחביב: מאד מפרגנים ותומכים. קצת הפריע להם בהתחלה כשהייתי חוזר הביתה באיחור של שעה-שעתיים אחרי כל רכיבה, אבל הזמן עושה את שלו והם התרגלו 🙂ויותר חשוב מכך, מה אומרים הלקוחות שלך?כולם מקבלים זאת ומפרגנים באהבה, גם אם בתחילה מקצתם הרימו גבה. היום יש מודעות גבוהה לספורט ולניהול אורך חיים בריא.את רכיבות אמצע השבוע אני מסיים לפני העבודה ומנצל את סופי השבוע לרכיבות ארוכות יותר.הלקוחות שלי תמיד בראש סדר העדיפות אצלי ובמידת הצורך אתפנה מעיסוקיי הפרטיים לקדם את עניינם.לסיום, יש לך טיפ לרוכבים:אין רכיבה קשה או מסלול קשה. אפשר לעשות הכל, זה רק ייקח עוד קצת זמן.

יום שלישי, 08 דצמבר 2020 / Published in סקירות, סקירות אופנים

כתב: עדי בלן  צילום סטילס/ וידאו: רועי קאפח  דוגמן: דני–H אייש

מאת מגזין אופנים: https://bike.co.il/?p=4799

חברת Ghost היא מותג צעיר למדי בעולם האופניים. החברה נוסדה על ידי שני חברים גרמנים ב 1993, כשלחברות אחרות כבר ניסיון של עשרים שנה ויותר בייצור אופני הרים. אך שני המייסדים מהכפר הגרמני הקטן שעל הגבול עם צ׳כיה היו בטוחים שיש להם מה להציע מול המותגים הקיימים בשוק והשיקו את ה Lector – דגם הז״ק שקיים בליין של גוסט עד היום. ההשראה לשמו נלקחה מדמותו של אנתוני הופקינס – חניבעל לקטר בסרט שתיקת הכבשים שיצא לאקרנים כמה שנים לפני השקת דגם הלקטור המקורי.

כיום גוסט היא חברה משמעותית מאוד המייצרת מגוון רחב של אופני שטח וכביש ומעסיקה כ 300 עובדים ברחבי העולם, מהיבואן הישראלי בשביל האופניים קיבלנו למבחן את אחד הדגמים האגרסיביים ביותר בליין של גוסט – ה SL AMR X 7.9. מדובר בגרסת אנדורו / שרירים לאופני השבילים המצליחים SL AMR.

בניגוד לאחיהם ה״שביליים״ – לדגם האגרסיבי יותר בליין, בולם קפיץ אחורי המפיק 145 מ״מ של מהלך מתלה ובולם קדמי עם 150 מ״מ. הגרמנים גם ציידו את ה AMR X בגלגלים רחבים וצמיגים בשרניים במיוחד.

כשהשבילים במצב שיא אחרי עונת גשמים מבורכת במיוחד יצאנו לבדוק איך כל התוצרת הייקית הזו משתלבת בשבילי כנען. המסקנות לפניכם.

go16-copy

HIGHLIGHTS

  • שלדה בעלת משולש קידמי מקרבון וגלגלי 29 אינץ
  • מהלך מתלה של 150 מ״מ
  • בולם קפיץ אחורי עם נעילה
  • גלגלים וצמיגים רחבים במיוחד
  • מתלה 4 צירים ״אמיתי״ (עם ציר בסגנון הורסט לינק על תומכת השרשת)
  • זווית ראש 67 מעלות
  • זווית כיסא 74 מעלות
  • משקל רטוב ללא פדלים – 14.39 ק"ג

מפרט מלא וגיאומטריה באתר היצרן

go12-copy
go15-copy
go10-copy

שלדה ומתלים

שלדת ה SL AMR X נראית כבר מהמבט הראשון שייכת לגמרי למשפחת גוסט וזאת בהחלט מחמאה. הפרופילים הזוויתיים היחודיים לחברה מופיעים גם כאן, במיוחד בצינור התחתון הדק למדי במבט מהצד (ורחב למדי במבט עילי או תחתי). ה 7.9 האדומים שקיבלנו למבחן הם גרסת הקרבון של הליין האגרסיבי וכוללים משולש קדמי מקרבון המחובר בעזרת למשולש אחורי עשוי אלומיניום בעזרת מתלה ארבע זרועות "אמיתי", עם ציר על תומכות השרשרת בסגנון FSR, ובולם קפיץ של רוקשוקס.

גאומטריית השלדה (לפחות על הנייר) אינה ממה שנהוג לכנות זן ה ״super slack & low״ ואולי אף תיתפס כמיושנת מעט ביחס לזווית ה"מודרניות" שמציגים יצרנים אחרים. זווית הראש עומדת על 67 מעלות (תלול למדי לאופניים אגרסיביים כל כך) וזווית מוט אוכף היא 74 מעלות, הטופ-טיוב גם הוא מעט קצר באורך של 59.5 ס״מ למידה מדיום שנבחנה.

הרוקשוקס סופר-דילוקס מפיק 145 מ״מ של שיכוך סופר איכותי וכולל יכולת לכיוון ריבאונד ופרילואד בלבד, כמו גם מתג נעילה (שימושי במיוחד כפי שתקראו בהמשך).

על השביל

ברגע שהנחנו את עכוזנו הענוג על אוכף ה SDG (הנוח למדי, יש לומר) של הגוסט התבררו לנו מיד שני דברים. הראשון – האופניים האלה קצרים יחסית ומציבים את הרוכב בתנוחה זקופה למדי, בוודאי זקופה יחסית לאופנת הגאומטריה העכשווית, והשני – האופניים האלו לא ינצחו תחרויות קרוס קאנטרי בזמן הקרוב. לא שהעובדה הזו מפתיעה מישהו, אבל האופניים לא הרגישו מאוד זריזים בתחילת מערכת היחסים שלנו איתם והרגשנו שאנחנו הולכים ל״שלם״ בעליות ובגדול.

הסט-אפ הראשוני של האופניים היה קליל. קומבינציית הסטם, כידון וגריפים החיונית מבחינתנו על מנת להתחיל את המבחן הייתה מצוינת וחוץ מלהרכיב את הפדלים שלנו, לנפח אוויר בצמיגים ובבולם הקידמי – לא שינינו מאומה מהסט-אפ המקורי שהגיע מהייקים.

תנוחת הדיווש היא בסה״כ נוחה וחיובית, היינו שמחים לעוד מעלה או מעלה וחצי בזווית האוכף על מנת להיות מעט יותר ״מעל הפדלים״, אבל עדיין הרגשנו יעילים יחסית על הגוסט. עיקר הבעיתיות בטיפוס עם ה SL AMR X נבעה משני גורמים- הצמיגים הרחבים, הדביקים והכבדים שהקשו על טיפוסים ארוכים ודרשו סבלנות לטיפוס איטי יותר על הילוך ״איגל״ או רגליים חזקות יותר (לא בנמצא במקרה שלנו), כמו גם הבולם האחורי ייצר לא מעט בובינג במצב הפתוח, כך שרוב הזמן מצאנו עצמנו מטפסים שהוא במצב הנעול ומוותרים מעט על נוחות ואחיזה לטובת יעילות דיווש טובה יותר.

אחרי שהצלחנו להגיע לסוף העלייה על הגוסט האדומים, והגרביטציה החלה לעבוד לטובתנו, האופניים הצליחו להשכיח מאתנו את החסרונות המסויימים שגילינו בעלייה, ובגדול!!

go1-copy
go23-copy
go27-copy

הגוסט הם ללא ספק אחד מהזוגות הכיפיים ביותר שרכבנו עליהם בזמן האחרון, וככל שהסינגל תלול וקיצוני יותר, כך האופניים הופכים חיים וחיוניים יותר. השילוב של מתלה 4 הזרועות עם שיכוך הקפיץ האחורי (שהמהלך שלו הרגיש עמוק הרבה יותר מ 145 מ״מ המוצהרים) והליריק הקדמי הפנטסטי ייצרו תחושת בטחון (מופרזת?) שגרמה לנו לקפץ ולהתעופף אל תוך מקטעי שביל שבהם אנחנו בדר״כ לא מנתקים מגע עם הקרקע. אותם צמיגים רחבים ודביקים שעיכבו אותנו בעליה, ייצרו הפעם אחיזה מדהימה בירידה ובסיבובים (גם בתנאי רטיבות) והגדילו את תחושת הביטחון שלו יותר ויותר ככל שרכבנו ולחצנו עליהם יותר. מעצורי המאגורה שתפקדו מצוין הוסיפו עוד בוסט לתחושת ״גיבור-העל״ שהתפשטה בגופנו במהלך המבחן על הגוסט והרשינו לעצמו גם לחרוג מידי פעם מהמעטפת הרגילה שלנו על אופניים עם מהלך מתלה כזה.

הגאומטריה שנראית מיושנת על הנייר (זווית ראש תלולה, אופניים קצרים יחסית) פשוט עובדת מעולה כל עוד השביל תלול מספיק. דווקא במקטעים יותר זורמים ומתונים הרגשנו שהיתרון היחסי של הגוסט פחות גבוה, בעיקר בשל מהירות גלגול נמוכה של הצמיגים הדביקים והרחבים.

go2-copy
go24-copy
go25-copy

חלקים בולטים

החלקים שהורכבו על הגוסט היו הצלחה גדולה ברוב המקרים, בראש ובראשונה בולם הליריק RCT3 הוא בולם משובח, אחד הטובים שיצא לנו לבחון בשנים האחרונות. הוא סיפק מעטפת ביצועים ובטחון יוצאת דופן כולל כמה כמעטים שלא ברור כיצד היו נגמרים בלעדיו.

סט הגלגלים שנבחר למשימה היה סט סופר איכותי מבית syntace עם חישוקים רחבים בעלי רוחב פנימי של 33 מ״מ. הגלגלים הרגישו מוצקים וחזקים לאורך כל המבחן (לא נשמע מהם ולו ציוץ אחד), לעומת זאת צמיגי המקסיס מיניון 2.5 ו2.4 שעטפו אותם היוו לטעמנו סוג של הגזמה קלה וכנראה שהיה עדיף לבחור צמיגים קלים ומהירים יותר (במיוחד בתנאי שטח של סוף החורף והאביב).

הבלמים של מאגורה תפקדו בצורה מצוינת וסיפקו כוח בלימה טוב, צפוי ועקבי מאוד, חששנו מעט מהבחירה בבלמים האלו בשל נסיון עבר איתם, אך הפעם הם הוכיחו עצמם לאורך כל המבחן.

מערכת ההילוכים של סראם בעלת 12 ההילוכים ברמת X01 שוב התבררה ככמעט מושלמת, לא פספסנו ולו העברה אחת לאורך כל המבחן, ולאור המשקל של האופניים ורוחב הצמיגים, ברכנו את אלוהי האיגל כמעט בכל רכיבה שכללה עליות משמעותיות.

go5-copy
go4-copy

סיכום

ה Ghost SL AMR X 7.9 הם אופניים שונים בנוף אופני האנדורו / אול-מאונטיין ב 2019. היצרן הגרמני בחר לשווק אותם בצורה מעט יוצאת דופן עם בולם קפיץ אחורי, גאומטריה מתונה וצמיגים סופר אגרסיביים. יאמר לזכותם שהצליח להם והתוצאה מרשימה מאוד! אלו לא אופני כל-ההר המושלמים אך כל עוד אתם מעדיפים לטפס בניחותא (או לחילופין, אתם חזקים מאוד)ֿ כדי לשמור אנרגיה להשתוללות אמיתית בירידות – יכול מאוד להיות שהגוסט בגרסת ה X הם הזוג המושלם עבורכם.

go6-copy
יום שלישי, 08 דצמבר 2020 / Published in סקירות, סקירות אופנים
מה קורה שם בטופ של לאפייר? סקירת XELIUS SL 600 DISC

מאת: גיא חלמיש ,29 בנובמבר 2020, מגזין Bike Panel

מבחן ראשון אי פעם של לאפייר (Lapierre) הצרפתית בבייקפאנל הוא סיבה למסיבה: עוד כשראיתי את הXelius SL 600 Disc המיוחדים האלה תחת רגלי Groupama-FDJ הסתקרנתי לגביהם. אני בטוח שגם אתם, וכששמעתי את המחיר שלהם, בכלל כבר הסיפור הזה נהייה מעניין!

מבחן ראשון לחברה כלשהי זו סיבה למסיבה ללמוד קצת עליה ומאיפה היא באה. במקרה הזה היא מגיעה ממקום שהכניס מותג על אחר לעולם: דיז'ון. אם האופניים של לאפייר יתנו עוקץ איכותי לרכיבה כמו חרדל דיז'ון ללחמניה, קניתי! היא הוקמה על ידי אחד בשם לאפייר ב1946, אבל היום היא חלק מתאגיד האופניים ההולנדי אקסל (Accel Group) שבאמתחתו מותגים כגון חלוצת החשמלי הייבייק, אבל גם גוסט, קוגה, ראלי, נישיקי ועוד. חלק ממותגי השחקן הזה כולל לאפייר מיובאים ומקבלים שירות אצל "בשביל האופניים" וניתן לרכוש אותם דרך כמה חנויות יבואן: ביבנה, כפר סבא, נתניה ועוד. 

סקירת אופני כביש

בחירה בשימושיות פרקטית לפני עיצוב מוביל לעיצוב לא שגרתי

העיצוב הלא שגרתי של לאפייר

בואו נתחיל במה שברור מייד לכל מי שמסתכל על התמונה: האופניים האלה אינם רגילים! חיבור תומכות האוכף אל הטופ טיוב כשהם מופרדים לגמרי בנקודה העליונה ממוט הכיסא מציג גישה עבור נוחות ושיכוך. מדובר במהלך אמיץ בעיני, שלוקח שיקול של שימושיות פרקטית לפני עיצוב. משום שזה כל כך ייחודי ושונה מהסטנדרט. כאשר חברה בוחרת ללכת על קו עיצובי משמעותי כל כך, היא לעולם תקבל גם התנגדויות מצד אחד, ותומכים נאמנים שרוצים להיות שונים מהעדר מצד שני.Lapierre bikes

Lapierre בוחרת להיות ייחודית ולא להיצמד לסטנדרט

השיטה הזו לשיכוך אחורי אינה חדשה: למעשה, יש אופניים דומים באופן קיצוני ללאפייר האלה, שיצאו עוד בתחילת העשור: חברה אמריקאית קטנה שצריך להיות עמוק בענף כדי להכיר-  Volagi. החברה האלה של וולג'י היו כל כך חדשניים, שהם הציגו דיסקים וכמעט חזו את מגמת הגראבל ראשונים. הם פרשו מספשלייזד וזכו לסיקור עיתונאי ייחודי בבייקפאנל לפני כשמונה שנים בשל סיפור תביעה הזוי של ספשלייזד כנגדם. גם בטרק יש את האיזוספיד שמפריד את התומכות ממוט האוכף אבל שם יש עוד אלמנטים של ציר נוסף ואלסטומר ופה יש שימוש בקרבון בלבד. 

(כן, אני יודע שעדיין לא דיברתי על המחיר שלהם, חכו שנייה, תכירו את המוצר קודם…)אופני כביש מומלצים

תומכות האוכף מופרדות לגמרי ממוט הכיסא

אווירודינמיות

אלה אופני אול אראונד ועליות ולכן היבטים אווירודינמיים הם רק בונוס: המזלג שפוגש את רוב הרוח אווירודינמי לגמרי, דומה שבצינור הראש לקחו את זה מעט בחשבון וגם בתומכות האוכף יש טאצ' טיפתי. בצינור התחתון יש מעט מאוד אלמנט אווירודינמי מסוים בחלק הקרוב לצינור הראש, אולם הוא הולך ומתעגל כלפי מטה די מהר. הקוקפיט הוא מסורתי, כלומר כידון-סטם עגול פחות אווירודינמי, עם כבלים חיצוניים שנכנסים לשלדה בקצה הצינור התחתון.אופני לאפייר

האווירודינמיות זה בונוס

חווית הרכיבה  

אני תמיד רוכב הרבה קילומטרים לפני שאני מסתכל על הטבלאות. אין כמו תחושה טבעית ישירה ומנוטרלת מידע כדי לחוש. התחושה עם הלאפייר (מידה מדיום) היתה מיידית וטבעית ברמה נדירה! רכבתי מאות קילומטרים וכולי סקרן כבר לפתוח את טבלת הגיאומטריה, לנסות להבין אותה ולקבל עוד תובנה איך מפצחים את התחושה המושלמת שיצרו פה, של היגוי יציב לצד תגובתיות ביציאה לספרינטים ובעליות?

השונות מהאופניים מהם עברתי לאלה התבטאה בעיקר בתחושה מלפנים. היתה להם בדיוק אותה תוספת שליטה שאני צריך להיגוי שדרושה לי, ללא הפסד תגובתיות וחיות בעמידה ובכלל. הרגשתי פה איזון מושלם לרוכבים מתקדמים שנותן להם אפשרות לשחרר באמת בירידות ובסיבובים. 

אני מהמר שלא אמצא שינויים דרמטיים בגיאומטריה מאופני קשיחות-משקל אחרים, למעט דיוק מוצח יותר ב Rake – שזו מידה מורכבת שמבטאת את היחס בין מיקום הציר לזווית המזלג ומשפיעה על ההיגוי, ולצערי בד"כ לא מוסרים עליה מידע בטבלאות הגיאומטריה כי בעיני היא אחת החשובות ביותר.Xelius SL 600 Disc review

תחושת הרכיבה על ה Xelius SL 600 Disc הייתה נוחה וטבעית מהרגע הראשון, ועד למאות קילומטרים אחר כך

גם ביציאה לספרינטים יש לי נטיה לפעמים להקפיץ גלגל אחורי אם השלדה קצרה מדי, אבל פה הכל היה נטוע במקום. ההפרדה בין מוט האוכף לתומכות אינה משפיעה כלל על הרכיבה בעמידה כיוון שהקשיחות מגיעה מאזור הציר המרכזי המעובה, והעברת האנרגיה מצוינת. גם בעליות הרגשתי שיש לי עם מה לעבוד, למעט משקל הגלגלים שאפשר להוריד ממנו מעט. 

הנוחות המושגת מההפרדה הזו הורגשה במקטעים מאוד בעייתיים של אספלט שבור, אבל רק בישיבה כמובן ועדיף כמה שיותר אחורה על האוכף כדי להגדיל את המנוף. יחד עם זאת זה לא מרגיש כמו איזה מתקן שיכוך גמיש במיוחד שממש מרגישים את תזוזתו. למרות שהם לא מוגדרים כאופני אנדיוראנס הם מאוד מתאימים לשימוש הזה בזכות ההיגוי המצוין והרגוע והנוחות שהם מספקים.אופני כביש לאפייר

הקשיחות מגיעה מאזור הציר המרכזי המעובה, שמעביר אנרגיה בצורה מצוינת בעת רכיבה בעמידה

לאפייר זיליוס – גיאומטריה

אז זוויות המזלג והכסא במדיום היא 73 סטנדרטית למדי והיא כשלעצמה לא מגלה הרבה. תומכות השרשרת מצד שני קצרות כמצופה מאופני עליות: 405 מ"מ. הריץ סטנדרטי כמעט לגמרי למדיום: 385מ"מ. רמז ראשון למקור היציבות הוא גם ב BB Drop שיורד אל 67 מ"מ ולצערי אין מידע על אורך בסיס הגלגלים. בקיצור- ברמת המספרים נשארנו עם נעלמים יותר מאשר עם תשובות לאחר מבט על הגיאומטריה. אבל התחושה לא משקרת: יופי של גיאומטריה!

Xelius SL 600 Disc Specifications

אבזור ה Xelius SL 600 Disc – צלילי התזמורת 

אם השילדה היא הסולנית באופניים הרי שהאבזור הוא התזמורת. השלדה היא הדבר החשוב, העיקרי והמגדיר את האופניים, שכן אבזור תמיד ניתן לשנות ולשדרג. ב Xelius SL 600 Disc היתה בחירת חלפים שמטרתה לפנות למרכז השוק עם תמורה מקסימלית לכסף: בקצרה – אולטגרה מכנית, חלקי אלומיניום בקוקפיט וגלגלי Value for money.  

המשקל הרטוב של האופניים עם שני מחזיקי בקבוק ופדלים היה 8.3 ק"ג כלומר הם יורדים את ה 8 ברטוב וזה ממש יפה לרמת האבזור הזו עם דיסקים, שמאוד מכבידים בשנים האחרונות על המשקל הדיגיטלי שלנו. 

הכידון והסטם מאלומיניום סטנדרטי בפורמט עגול. 

ידיות הענק של מעצורי הדיסק של שימנו כל כך ארוכות, שאני מחכה כבר לדגם הבא שלהן. הבעיה עם האורך הזה הוא ניטרול הקשר בין מיקום ה Hoods לדרופים של הכידונים הקיימים בשוק. לי לפחות קשה למצוא איזון בין מרחק האחיזה בידיות למעלה לבין מרחק ה Hoods וכך אם אני במצב נוח לאחיזה למעלה (כמו שהיה במבחן), נגזר עלים להיות קרוב מדי כשאני יורד לידיות התחתונות לתנוחה אווירודינמית. זו לא אשמת לאפייר כמובן זו בעיה גנרית עם הידיות של שימנו. מעבר לכך הדיסקים ובכלל מערכת האולטגרה היא כיף של עצירה אפקטיבית ויעילות.לאפייר כביש

הידיות של מעצורי הדיסק של שימנו ארוכות וענקיות

בתור אופניים צרפתיים זה לא מפתיע ששודכו אליהם גלגלים צרפתיים: MAVIC AKSIUM, הגאווה מחייבת. אבל מאביק האייקונית והותיקה שזרה את החישורים בהצלבה בצורה שמיועדת להרים לכם כנראה: בכל פעם שיש קצת לחץ מגיע מכיוון האספלט או הרוכב החישורים מתחילים לצהול ולהשמיע קולות מצילתיים עדינים מנקודות המגע של שפיץ לשפיץ. אולי העלאת מתח השפיצים תפתור את זה. בכללי מדובר בגלגלים זולים יחסית של 1840 גרם ברוחב 17מ"מ ועומק של 21מ"מ. למי שיש עוד קצת תקציב, הייתי שוקל שדרוג בגזרה זו. וחברים – יהיה לכם תקציב לשדרג אחרי שתקראו על המחיר בסיכום!

מחיר מעולה בחבילה מאוד משתלמת

דיברתי עם רן אשכנזי, היבואן, והוא סיפר לי על הגישה ה"קניונית" שהם הולכים עליה עם לאפייר בתחום אופני הכביש בישראל: האופניים האלה מתומחרים ברמה מאוד תחרותית, אפילו ביחס למחירי חו"ל. המחירון שלהם הוא 11,300 ש"ח- זה מחיר מעולה. ניתן יהיה לקנות אותם ישירות באתר היבואן ולקבל במשלוח הביתה או לחנות שנותנת לכם שירות, וכן לאסוף רק מחנות היבואן ביבנה, אבל זה שווה את זה. בנוסף- עם מחיר כזה, יש לכם אוויר לשדרג גלגלים וזה כאמור מומלץ.

לאפייר

לסיכום – Xelius SL 600 Disc

למרות שעיצובית לא פשוט לי בעין עם האלמנט המפריד בין מוט הכיסא לתומכות, תחושתית אני אוהב את Xelius SL 600 Disc! התחושה הכל כך טבעית עליהם היתה פשוט נפלאה. הנוחות המושלמת של פשוט גרמה לי להנות מכל מטר ולהרגיש שאני רוכב ללא מאמץ, משוחרר, זורם, חווה את הסביבה בלי להתעסק במיקום המדויק של הגוף על האופניים. נכנס לסיבובים בלי להתרכז להציב עצמי באופן אופטימלי ולפצח עקומת פנייה מושלמת. האופניים האלה, במקום שאתה כרוכב תתאמץ לפייס אותם, באים לשרת אותך. Magnifique!

יתרונות: 

  • מחיר מעולה
  • גיאומטריה מעולה
  • משקל סביר לדיסקים

חסרונות:

  • צריך להתרגל לעיצוב
  • גלגלים ברי שדרוג
  • קוקפיט קלאסי עם כבלים 

לכתבה המלאה: https://bikepanel.com/xelius-sl-600-disc/

יום שלישי, 25 יולי 2017 / Published in סקירות, סקירות אופנים

מקור: מגזין Bike, מרץ 2018.

 

ה-Ghost SL-AMR 6.9 LC  הם אופני השבילים של חברת Ghost– חברה אשר החלה את דרכה במוסך קטן בבוואריה וחוגגת השנה את יום הולדתה ה-25 כאחת מחברות האופניים הבולטות בגרמניה. ליין ה-SL AMR בנוי כולו סביב גלגלים בקוטר 29 אינץ' ומתלה ארבע זרועות בעל 130 מילימטרים של מהלך. מבין ארבעת רמות הגימור של ליין ה-SL AMR, ממוקמים ה-LC6.9 במקום השני, מתחת לדגם הקצה (ה-9.9LC), ומתהדרים בשלדה בעלת משולש קדמי עשוי קרבון, משולש אחורי מאלומיניום, בולמי זעזועים מבית רוקשוקס, גלגלי WTB ומערכת הינע SRAM GX Eagle.
 
 

Highlights

  • שלדה בעלת משולש קדמי מקרבון
  • מתלה ארבע-זרועות "אמיתי" המייצר מהלך של 130 מ"מ
  • מזלג קדמי RockShox Revelation RC DebonAir  130מ"מ
  • מערכת הינע 1×12 מסוג SRAM GX Eagle
  • גלגלי WTB על צירי Formula
  • מעצורי Magura MT Thirty2
  • משקל רטוב- 13.15 ק"ג (ללא דוושות)

שלדה, רכיבים ושאר ירקות
ראשית,  עד כמה שאני מעריך את החיבה הגרמנית לשמות ארוכים, זו הנקודה בה אנטוש את שמם הרשמי ושובר השיניים של ה-SL-AMR 6.9 LC ואתחיל לקרוא להם בכינויים המתבקש- הסלאמר.
לסלאמר 6.9LC משולש קדמי עשוי קרבון, בעל צינורות עבים ומראה חד אך זורם ומשולש אחורי דק יותר, העשוי מאלומיניום. מתלה ארבע הזרועות הוותיק והמוכר עם ציר על תומכת השרשרת (דומה ל FSR) מספק 130 מילימטרים מהלך מאחור, ומלפנים מזלג רוקשוקס רבליישן שמנמן (יענו – "Boost") בעל מהלך זהה. סכמת הצבעים אומנם קצת אנמית בגוונים, אבל זאת האופנה הרווחת השנה בקרב יצרנים רבים והמראה הכללי די נאה, עם נגיעות הצבע הכתומות וחיווט פנימי אסתטי למדי. לטובת הנוסטלגיים שביניכם, או אלו אשר ירצו להגדיל את טווח ההילוכים, קיימת גם תושבת Direct Mount  להתקנת מעביר קדמי. מאחור, בחרו גוסט לחבר את מעצורי ה-Magura MT Thirty2 לשלדה במעיין מתאם אלומיניום- פיצ'ר ייחודי שקיבל את השם DISCONNECT BRAKE MOUNT ומהותו היא ניתוק המעצור מהשלדה וחיבורו לציר הגלגל האחורי. לטענתם בשיטה זאת ניתן להוריד את העומס מהשלדה באזור ולהוריד ממשקלה הכללי, לא משהו שהוא בר בדיקה ברמות המבחן שאנחנו עושים, לכן הרשו רק לציין את העובדה שהפיצ'ר קיים ולהמשיך הלאה.
גוסט בחרו לאבזר את הסלאמר בחבילת רכיבים ברמת מחיר בינונית אך פרקטית. מערכת ההינע החדשה מבית SRAM, מסוג GX-Eagle מספקת 12 הילוכים וטווח העברה מרשים. חלקי ההיגוי של חברת הבית של גוסט (Ground FiftyOne), נטולי סקס-אפיל אך הולמים היטב את האופניים, עם סטם בינוני (60 מ"מ) וכידון רחב (780 מ"מ) ונמוך בעל sweep אחורי נדיב. כל אלו מניעים זוג גלגלי WTB עם חישוקים ברוחב 25מ"מ על נאבות Formula וצמיגי Continental ברוחב 2.2 אינץ'. החבילה כולה עומדת על משקל נאה של 13.15 קילוגרם (אחרי הסבה לטיובלס, וללא דוושות).
רכיב נוסף ששווה אזכור היה מוט האוכף המתכוונן בעל 150 מ"מ מהלך, מסוג JD Dropper– למעשה מדובר במוט ה-TranzX הטיוואני, אשר הפך להיות מוכר כאלטרנטיבה זולה ומוצלחת למוטות היקרים של המותגים המובילים בשוק, ולא סתם – המוט פועל באופן חלק במיוחד ואם יוכיח עצמו כאמין לאורך זמן (ובוא נודה, זה גם לא בדיוק הצד החזק של שאר המוטות בשוק), יש לחברות הגדולות סיבה אמיתית לדאגה. עם זאת, עקב העיקול בצינור הכיסא, לא ניתן להכניס את המוט עמוק לתוך השלדה, כך שבמצב בו מוט האוכף פתוח עד הסוף, האוכף ממוקם גבוה למדי. לצרוך המחשה- למרות שבגובה 1.82 מטר אני בדיוק באמצע הטווח המומלץ למידה L, האוכף היה גבוה מדי עבורי בכ2 ס"מ. היבואן הכיר בכך שמדובר בבעיה מהותית, ומציע להחליף את מוט האוכף במוט קצר יותר (בעל 125 מ"מ מהלך) במעמד הקניה.

על השביל
הגיאומטריה של הסלאמר מרגישה מודרנית וארוכה, עם משולש קדמי מרווח ביותר ו-Reach  נדיב של 455 מ"מ. תנוחת הישיבה טיפוסית לאופני שבילים קצרי מהלך, עם קוקפיט יחסית נמוך אשר ממקם את משקל הרוכב מעט לפנים. תומכות שרשרת באורך בינוני (438מ"מ) , בסיס גלגלים ארוך יחסית, ציר מרכזי נמוך וזווית ראש בת 68 מעלות, מייצרים אופניים שמרגישים גדולים ויציבים.
המתלה עובד באופן אקטיבי למדי, רוב הזמן סביב נקודת אמצע המהלך הרכה והנעימה של בולם הרוקשוקס דלוקס. יעילות הדיווש טובה, אך לא פנומנלית, די כמצופה מאופניים בעלי מהלך שכזה ומתלה ארבע זרועות עם הורסט לינק (ציר על תומכת השרשרת). בעליות מספק המתלה שפע אחיזה והסלאמר מאיצים היטב כל עוד לא מתפרעים בדיווש בעמידה. הסלאמר הפתיעו לטובה בעליות טכניות, והיו כמה וכמה קטעים בהם התכוננתי מנטלית להוריד רגל ולבסוף מצאתי עצמי עולה ללא קושי. חלק מסוים מהקרדיט מגיע לצמיגי הקוניטננטל, שעל אף מראה תמים, הצליחו לאחוז בסלעים רטובים בעליה באופן מרשים למדי. עם זאת, במעברי סלע יש לשים לב למיקום הדוושות עקב הציר המרכזי הנמוך.
בירידות זורמות ומהירות הסלאמר מרגישים בבית. המתלה האקטיבי במיוחד מדביק את הגלגלים הגדולים היטב לשביל, והודות לשלדה והמזלג החסונים, ההיגוי מרגיש מאוד קשיח ומדויק. הסלאמר אמנם אינם חיית באני-הופים שובבה, עם  קוקפיט שממקם משקל לא מבוטל על הפרונט, אך לא הרגשתי קושי נוראי להרים את הגלגל הקדמי במקרה הצורך. לאורך המבחן לא חוויתי מהמתלה טריקות סוף מהלך בלתי נעימות, לפחות לא בסוג הקפיצות והדרופים שהסלאמר מעודדים לשחרר. 
כשדוחפים חזק או נכנסים לסינגלים אגרסיביים יותר, מתחילים להרגיש במגבלות של הסלאמר. ראשית, הגיאומטריה הארוכה והנמוכה, שמרגישה בנוח בשבילים מתונים, מתחילה להיות קצת מלחיצה בסינגלים תלולים ואלימים יותר. משולש האלומיניום האחורי איננו קשיח כמו שאר שלדת הקרבון, וגמישות זו מורגשת מעט בסיבובים במהירות גבוהה, דיווש חזק בעמידה או שיפועי צד בהם הגלגל האחורי קצת הולך לאיבוד.

מזלג הרבליישן מספק קשיחות ראויה ביותר, הודות לרגליים ברוחב 35 מ"מ בדומה לאחיו הגדול- הפייק. הוא רך ואקטיבי, ומנגנון ה-DebonAir (תא אוויר שלילי מוגדל) מספק מהלך ראשוני נעים. עם זאת, כשרמת ה"ראבאק" עולה, אשקר אם אגיד שהרבליישן מספק את אותה רמת בטחון של הפייק. דאמפר ה-Motion Control הפשוט יותר של הרבליישן מתחיל להתבלבל מעט בקטעים בהם הפייק, עם משכך ה-Charger, מרגיש לגמרי בבית. אך אם אשים את הפייק בצד לשניה, לטעמי הרבליישן כשלעצמו הולם את הסלאמר היטב, ומתחבר בול לאופי שלהם ולסוג הסינגלים המועדף עליהם.
לאורך המבחן לא חשתי בשום רעשים, חופשים או בעיות כלשהן מהשלדה. מערכת ההינע של SRAM  עבדה בצורה מושלמת, והעבירה הילוכים כמעט באופן טלפתי. הרשו לי להיות נוסטלגי ומשתפך ולציין שעד לפני שנים בודדות, מערכת הילוכים עם טווח העברה כה רחב, ללא שום מותחנים או מוליכים, שעובדת בצורה כזו חלקה ללא שום נפילות שרשרת או העברות פתאומיות, היתה דבר נדיר למדי לחוות.

 

 שאר הרכיבים והמכלולים עבדו ללא כל ציוץ, פרט למעצורי ה-Magura MT Thirty2 שפחות הוכיחו עקביות במהלך המבחן. לאחר התחלה ברגל שמאל, שהתחילה במניואל תמים והסתיימה ברבע שעה בה שכבתי מייבב על המדרכה וניסיתי להיראות קשוח מול עוברים ושבים. היה ברור שהמעצור האחורי הזדקק להחלפת שמן. דברים כאלו קורים לעיתים וקיבלתי זאת בהבנה, אם כי אני מודה שבמשך שבועיים של כאבים אגרתי בראש אוסף מרשים של קללות. המעצור תוקן וכבר בירידה הראשונה הופתעתי לטובה, עם כוח עצירה מרשים ועקבי ביותר אך לא לאורך זמן. לצערי הבעיה חזרה ונקודת הנשיכה בשתי הידיות חזרה להיות בלתי עקבית. ישנו גם עניין נוסף, ארגונומי, שלדעתי קצת התפקשש מעט: ידית המעצור ושיפטר ההילוכים מחוברים לטבעת משותפת. כאשר ממקמים אם ידית המעצור כדי לבלום עם אצבע אחת, השיפטר פשוט רחוק מדי פנימה. העניין פתיר, על-ידי חבק נפרד לידית המעביר, אך עדיין קצת מעצבן.


ישנם אופני 29 שמנסים להסתיר את גודלם ולהרגיש זריזים כבעלי גלגלים קטנים יותר, ולעומתם יש אופני 29 שמתגאים באופי וביתרונות של הגלגל הגדול-  הסלאמר ללא ספק שייכים לקטגוריה השנייה. הם אוהבים לזרום במהירות, לגהץ מכשולים ולשמור על מומנטום, אך לא מתיימרים להצטיין בתמרונים צפופים או להשתעשע בקפיצות וזמן אוויר. למעשה, לזמן מה ניסיתי להשתעשע ולהחליף להם את הקוקפיט באחד אגרסיבי וגבוה יותר וצמיג קדמי בשרני יותר, מתוך נסיון לשחרר עוד קצת מהשד שבבקבוק. השיפור היה מזערי ולדעתי לא הצדיק את הפגיעה באופי הכללי של הסלאמר וההתנהגות המהנה שלהם בשבילים מתונים ומהירים.
 

סיכום
קטגוריית ה-29 אינץ' בעלי מהלך בינוני (120-140 מ"מ) היא קטגוריה מבלבלת מעט – מצד אחד ישנם אופניים שלא הייתם מתנגדים לקחת לתחרות אינדורו קלה או לשבוע שעשועים בבייק פארק (Evil Following, YT Jeffsy, Transition Smuggler, Banshee Primeהם כמה דוגמאות), ומצד שני דגמים שירגישו כמעט כאופני מרתון (Canyon Nerve, Specialized Camber , Merida One Twenty, ועוד). על הספקטרום הזה, ה-Ghost SL AMR 6.9LC קרובים יותר לסוג השני. גוסט בעצמם מגדירים באתר האינטרנט שלהם את הסלאמר כ"אופניים המתאימים לכל שביל, עם חיבה לטיולים (טורינג)" ואני נוטה להסכים עם התיאור. מסוג האופניים שיתאימו לרוב הרוכבים המקומיים לרכיבות סינגלים זורמות ומהירות במצאי הקיים שבין בארי בדרום ורמות נפתלי בצפון, לטיולים ארוכים ומגוונים של יום שלם על האוכף, ועדיין מסוגלים לגנוב מדי פעם רכיבה מעט אגרסיבית כשמתחשק.

 

 

TOP