מירוץ הטריאתלון הוא אכזרי. אתה מזיע וסובל בחום ובלחות על פני 112 קילומטרים של כביש מתפתל, גלי ולוהט. השרירים שלך שואגים בייסורים כשאתה דוחף אותם חזק יותר מאי פעם. הריאות שלך צועקות כשהן בוערות בזעם, ומבעירות את אש ההתמדה בתוכך.
אבל מרוצי טריאתלון הם גם יפים. אתה עף על פני המתחרים שלך בטשטוש של מהירות, לעולם לא צריך להסתכל אחורה כדי לדעת שהם לעולם לא יתפסו אותך. אתה חוצה את קו הסיום, לוקח ניצחון ומנפץ את השיא האישי שלך מול קהל מקציף של קנאי מירוצים. אתה מתענג על התשישות שלך, חושש מהאופוריה של ההקרבה שלך, והגאווה ללכת מהר יותר ממה שאי פעם חלמת שאפשר.
אם אתה רוצה לחרוג מהמטרות שלך בכור ההיתוך הייחודי להפליא של הטריאתלון, זה לא מספיק להיות מהיר. אתה חייב להיות מהיר בטירוף.
